מניעת תוקפנות - נשיכות בגורים

אחת מבעיות ההתנהגות הנפוצות ביותר ומן הקשות שבהן, בכלבים ביתיים, היא בעיית הנשכנות!

 

להסביר לגור או לכלב בוגר ומתון או לכלבלב בוגר אך קטן, שאין זה נכון לנשוך, הוא עניין די פשוט; אבל להבהיר ל-50 קג' "מפלצת" שרגיל לנשוך כל מה שזז, זה כבר סיפור הרבה יותר מסובך.  אסור לנו לשכוח שגור השוקל 5 קג', יכול להגיע תוך שישה חודשים ל-30 קג' ויותר ולהפוך בין-לילה ל"מפלצת"!

 

כל גור הוא נשכן בפוטנציה והרבה גורים ינשכו את הבעלים שלהם, פשוט מפני שלא לימדו אותם לנהוג אחרת. אילוף מניעתי נחוץ, לא רק בגזעים שמועדים לנשכנות אלא בכל הגזעים.

 

נשיכה היא התנהגות טבעית לחלוטין לכלבים, זה רק אצלנו, בני-האדם, הנשיכה היא התנהגות בעייתית. להרבה בעלי כלבים יש נטיה לתרץ את התנהגותו של הגור שלהם "הוא רק גור", או "הוא רק משחק" וכיו"ב, והם לא יכולים לראות את הצורך בתרגילים שמלמדים את הגור לא לנשוך ככלב בוגר בעתיד.

 

תוקפנות בכלבים היא לא תופעה גנטית או אינסטינקט כלשהו, או גידול לא נכון, למרות שכל אלה עוזרים ליצור כלב נשכן. תוקפנות ונשכנות היא בעיקר תופעה נלמדת וברוב המקרים אנחנו אלה שמלמדים את כלבנו לנשוך וזאת בדרך שבה אנחנו מתקשרים עם כלבנו בצורה לא מודעת.

 

לא פעם, כלב חששן מראה סימנים של תוקפנות ע"י מבט מפוחד ומאיים, גרגור, סימרת שיער ועוד. הנטיה של הבעלים המיידית היא ללטף את הכלבלב על מנת "להרגיע" אותו... למעשה הוא קיבל חיזוק בדיוק לאותה התנהגות שאנחנו מנסים למנוע.

 

משחקי כוח – האבקות ומלחמה עם כלבנו, מעבירים בדרך כלל מסר אשר מאשר לו, כי מותר לו להיות תוקפן כלפינו וכשהוא נהיה ממש תוקפן, אנחנו מלטפים אותו כדי להרגיע (כביכול) אותו, אבל למעשה הוא שוב מקבל חיזוק על תוקפנות – התנהגות שהיא לא לטעמנו.

 

במקום זאת, צריך להעביר לגור את המסר שהוא לא יכול להכאיב לנו, כלומר, בכל פעם שהנשיכה נעשית חזקה ומכאיבה אנחנו יכולים להרים אותו מהעורף ולהזיז אותו, להוציא יללה חדה שתבהיל אותו ולמשוך את היד, הצעצוע שלו. במקרים מסויימים אפשר לשים רצועה ולתקן, אפשר לעתים לתפוס לגור את הפה ביד ולגעור בו בטון תקיף עם מבט ישיר לעיניים ולהיות עקביים בזאת. כלומר, לא לתת לגור להכאיב לנו ועל ידי כך אנחנו מלמדים אותו לשלוט בעוצמת הנשיכה. ברגע שהגור נרגע, רק אז נלטף אותו ונדבר אליו בקול נעים. חשוב להבהיר לו שאנחנו עדיין אוהבים אותו.

 

לאחר שלימדנו את הגור שלנו שאסור לו לנשוך חזק, נעלה מדרגה ונלמד אותו שאסור לנשוך או ללעוס (לשים שיניים עלינו) בכלל, באותה הצורה. במקביל צריך ללמד את הגור את הפקודה "אלי" (תמורת אוכל) "שב" וכדו' ואז כל פעם שהוא מגיע ומתיישב הוא מקבל אוכל וחוזר חלילה. יחד עם זאת צריך לזכור שגורים הם מכונות נשיכה קטנות. זהו חלק מתהליך ההתבגרות שלהם (לצוד, להרוג, ללעוס) הכל תכונות בר של בעלי חיים.

 

אפשר וצריך ללמד גורים ללקק את הידיים בפקודה ע"י מריחה של משהו טעים על היד, להושיט את היד לגור ולהגיד לו את המילה "לקק". ברגע שהוא מלקק את היד הוא מקבל פרס מהטעם של הממרח.

 

תרגילי משמעת מאוד חשובים לגורים. מגיל חודשיים כבר ואסור להמתין לגיל 6-8 חודשים. תרגול משמעת היא דרך מצויינת לעייף גור, ליצור אינטרקציה חיובית שבה הגור תמיד יודע מה רוצים ממנו ויוצר התניות טובות לטווח הרחוק.