תוקפנות כלבית - זיהוי, מניעה וטיפול

למרות שנשכנות הינה אחת מדרכי התקשורת של הגורים מכל הגזעים, הרי שיש כלבים הבאים מגזעים בעלי פוטנציאל תוקפנות גבוה ואחרים בעלי פוטנציאל תוקפנות נמוך יותר. ואולם, למרות מקדם התוקפנות הגבוה בגזעים מסוימים, אל לנו לעבור מקיצוניות של אדישות מחד אל הקיצוניות ההיסטרית של נטישת/השמדת כלבים טובים ומסורים מאידך.

ברצוני להדגיש כי מספר הגזעים המסוכנים הינו גדול בהרבה מן הרשימה שפורסמה בעיתונות. אין בכך בכדי להכריז על גזעים אלה כעל גזעים של רוצחים שיש להשמידם. הדרך הנכונה להתמודד עם כלבים אלה תוך לקיחה בחשבון של מורכבות הנושא היא לערוך בדק בית אמיתי.

לצערי, הכי קל ופופוליסטי הוא "לפשוט" על המגדלים האחראים והמסורים, המופיעים ברשימות הגזעים של ההתאחדות הישראלית לכלבנות. פגיעה בכלבים אלה לא תפתור את הבעיה אלא תוריד את מגדלי הגזעים המסוכנים (לצרכי מלחמות כלבים) למחתרת. ממילא אין הם מדווחים על המלטות, הם מרביעים תוך שימת דגש על תכונת התוקפנות והעוצמה בכלב/ה ולא מעבר לכך, רובם לא מחסנים את כלב(ת)ם וכלב(ת)ם לא רשום/ה ברשימות העירוניות. במהלך גורף שננקט ע"י משרד החקלאות, תוך מתן מענה להיסטריה ההמונית ועידודה באמצעות המדיה, גורם המשרד לכך שרק הכלבים "הרוצחים" בעצם ישרדו ואילו הכלבים האמינים יושמדו בשיטת "צייד המכשפות". אגב, גם אם יושמדו כל הכלבים שמופיעים כיום ברשימת הגזעים המסוכנים, עדיין יסתובבו בארץ כלבים רבים מגזעים לא פחות מסוכנים.

במדינות הנאורות ברחבי העולם קיימים תקנונים מאוד ברורים, המחייבים בעלים של גור מגזע מסוכן. יש מבחני אופי שהכלב חייב לעבור בטרם יוכל להמשיך בחייו מעבר לגיל מסוים. גזעים מסוימים אינם נמכרים כחיות מחמד אלא לתפקידים ספציפיים שהם יכולים לבצע עבור האדם. וכמובן, יש להקפיד על תוכנית גידול המדהה תכונות של אי-יציבות ותוקפנות גבוהה. ומי יכול לעשות זאת באופן מבוקר ואחראי יותר מאשר מגדלים הרשומים בהי"ל ושבאמת אכפת להם מהכלבים אותם הם מגדלים.

כללי הזהב לגידול כלב מגזע המוגדר כמסוכן:
 

אין לקנות כלב הדומה לגזע, ללא תעודות יוחסין וללא אחריות המגדל. יש לבדוק את שושלת היוחסין של הכלב 4 דורות אחורה ולבדוק באם יש בהיסטוריה הגנטית של הגור כלבים תוקפנים במיוחד.

מומלץ לגדל את הגור על פי תוכנית גידול מסודרת, הכוללת אילוף למשמעת, תוך שימת דגש על פיתוח אדישות כלפי בע"ח אחרים ולבני אדם זרים.

יש לעקוב אחר התפתחותו של הכלב, תוך שימת לב לנורות אזהרה הקלות ביותר המתריעות על תוקפנות. לדוגמא: בזמן ההאכלה, יש לגשת אל הצלחת של הכלב, לקחת לו אותה ולהאכיל אותו מהיד או להכניס את היד לתוך הקערה ולערבב בה את גרגרי המזון. אם הכלב ינהם, יגרגר או יחשוף שיניים אנחנו בבעיה. אין לזלזל באף סימן של תוקפנות או לתרץ את הכלב על גילו הצעיר. תגובה תוקפנית שלא דוכאה בעודה בעיבה תלך ותצמח עם הגיל ועלולה להפוך לתכונה מאיימת הרת אסון בהגיע הגור לגיל בגרות.

כלב מגזע המוגדר כמסוכן, גם אם הוא גדל לכלב רגוע וחביב, יש לעקוב אחר התנהגותו ולנקוט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים כדי למנוע סיטואציות שעלולות "לשחרר את הנצרה".

אין להשאיר כלב מגזע המוגדר כמסוכן ללא השגחה פיזית של הבעלים הבוגר כשהוא חופשי לשוטט, בין אם בין כותלי הבית/החצר ובין אם ברחובות. יש לטייל עם כלב מגזע המוגדר כמסוכן כשהוא קשור ברצועה וזמם על פיו.

בהגיע הכלב/ה לגיל בגרות יש להעביר אותם מבחני אופי על פי הקריטריונים הקיימים בארצות אירופה ובארה"ב. כאן אני פונה אל משרד החקלאות, בבקשה להתקין תקנות המותאמות לדרישות הבטיחות והבטחון האישי של כל אחד ואחת מאיתנו כאשר אנו באים במגע עם כלב מגזע המוגדר כמסוכן.

יש לדווח לרשויות על כל כלב הנראה דומה לכלב מגזע המוגדר כמסוכן המשוטט משוחרר ברחובות (גם אם לא נעים לכם מהשכנים).

אחרון חביב, עצה טובה ללקוחות הפוטנציאליים – אם תימנעו מ"לחסוך" בהוצאות על כלב גזעי עם תעודות ואחריות, יקטן הסיכוי שכלבים מסוכנים באמת יורבעו וגוריהם יימכרו בהפקרות.
 

אז במקום לחפש את "השעיר לעזאזל" כדאי שנעבור לגידול נכון, מבוקר ובליווי מקצועי.