|
"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה תוהו ובוהו..."
מרגע ראשון זה ואילך, ברא אלהים בריאות רבות ביניהן ברא את החיות ואת האדם; מאז צעדו יחדיו האדם והכלב, כשהכלב משמש את האדם בתפקידים שונים, בין אם היו אלה כלבי השמירה על הצאן, הבקר, המאהל והרכוש והאדם ובין אם היו אלה כלבי צייד, גישוש, כלבי שמירה ותקיפה, כלבי הצלה ועוד כהנה וכהנה... אין גבול ליכולות הורסטיליות של הכלב בשירות האדם.
עם השנים, התפתחה לה אופנה בין נשות האצולה ברחבי אירופה ונשים מהמעמד הגבוה באמריקה, של כלבי טיפוח קטנים, כלבי שעשועים שהעשירו את חיי הגבירות המשועממות. עם הזמן בעלות על כלב טיפוח הפך סמל למעמד וכוח כלכלי. בלי קשר לכך ואף קודם לכן, התפתח תחום פעילות נוסף של כלבי טריקים וקרקס שהופיעו בקרקסים נודדים וכן כלבים שעסקו בפעילות ספורטיבית (שוצהונד, אג'יליטי, פריזבי ועוד...).
עם השנים עמד האדם על יכולותיו של הכלב ומיזמים של בעלי חזון הובילו להתפתחות כלבי השירות השונים (כלבי נחייה לעיוורים, כלבי עזר לנכים, כלבי שמע לחרשים ועוד). בשנים האחרונות התפתחה תיאוריה לטיפול וליווי חולי אלצהיימר.
בלי קשר לכך, בארצות שונות ברחבי העולם פיתחו וגידלו בני האדם כלבים שכל תפקידם היה "מלחמה". לשם כך הם יצרו באמצעים גנטיים כלבי תקיפה וקרבות שהתבססו על תכונות היסוד של עוצמת הלסת והשרירים ויצר קרב חזק ביותר.
בארצות "הנאורות" הבינו מהר מאוד את הסכנה הטמונה בכלבים "רוצחים" והחברה האנושית נקטה באמצעי התגוננות. ממול להם נעמדו המגדלים וניסו פעם אחר פעם להוכיח כי אפשר לגדל כלבים מגזעים המוגדרים כמסוכנים ולהפוך אותם לחיות נוחות ויציבות בהתנהגותן.
הכל טוב ויפה, אך הרבה מכך תלוי גם בתרבות הקולקטיבית של המדינה שבה גדלים אותם כלבים. מדינות רבות הציבו אתגרים "חינוכיים" בפני המגדלים והקפידו על תנאים ודרישות ומבחני אופי לאותם כלבים בטרם יאפשרו למגדל להמשיך ולהשתמש בכלבים שאצלו להמשך גידול.
אלא שכאן בארץ "הסמוך" וה"אל תדאג – יהיה בסדר", העסקים כרגיל. שום דבר לא מתוכנן, אין התייחסות לאזהרות שזהרו כמו נורות חג-המולד מזה שנים רבות.
איתרע מזלה של ילדה קטנה אחת שהפכה בין לילה את היחסים שבין החברה האנושית בארץ ישראל לבין הכלבים. כלבים רבים ננטשו בהיסטריה הכללית שאחזה באמהות ברחבי הארץ, בין אם היה מקום לכך ובין אם לאו.
ניתן היה לחסוך את הטרגדיה הנוראה שנפלה בחלקה של אותה משפחה אומללה ברמלה וניתן היה לחסוך את אותם עשרות אם לא מאות כלבים שננטשו ע"י בעלים חסרי אחריות. האם יש במשפט זה משום יומרנות מתנשאת מצידי?!... או שמא ישנם מקומות ברחבי העולם שם הדברים מתנהלים אחרת, בתבונה, באחריות, בזהירות ומתוך כבוד לחיי אדם ולחיי הכלב ויש לנו עוד הרבה מה ללמוד?!...
באירופה, בארה"ב, בקנדה ובאוסטרליה הבינו מזמן שיש צורך בפיקוח הדוק על גידול כלבים מגזעים המוגדרים כמסוכנים. כלבים אלה מחוייבים במבחני אופי לבדיקת יציבותם ההתנהגותית והרגשית. כלב שנמצא בלתי מתאים לחיות במשפחה, מועבר לתפקידי עבודה שונים (שמירה על בתי כלא, שמירה בבסיסים צבאיים ועוד). הפעילות המניעתית החלה בתשתית החינוכית שפיתחה מודעות של האנשים לסכנות, לעונשים הנגזרים מפעילות אגרסיבית של כלבם ויצרה דפוסי התנהגות ומודעות לגידול נבון ומתוכנן שבסופו ניצלו חייהם של קורבנות מיותרים וכפועל יוצא גם של כלבים רבים.
ברוב המכלאות ברחבי העולם נמצאים מאלפים אשר עובדים על שינוי התנהגותי לכלבים נטושים, דבר המאפשר להם בעתיד להפוך לחיות מחמד נוחות. לא יתכן מצב כפי שנתקלתי בו, לא מכבר, שכלבה היסטרית עם נטיות נוירוטיות ופחדנית תימסר למשפחה הזקוקה לכלב שירות לילד אוטיסט לדוגמא. בעמותות האימוץ בחו"ל מקדישים תשומת לב להתאמת הכלב לצרכי המשפחה המאמצת ואין זה העיקר "להיפטר מן הצרה הזו"....
ואולם, כיצד ניתן לעשות כן, אם במכלאות האימוץ בארץ אין מעסיקים אנשי מקצוע בתחום ההתנהגות?!... שהרי לוא היה איש מקצוע בצוות הניהולי של כלביות אימוץ, לא יכול היה לקרות כדבר הזה. כלבה פחדנית והיסטרית אשר כתוצאה מכך גם נושכת לא הייתה יכולה להימסר למשפחה בה יש צורך בכלב יציב, אוהב ילדים המסוגל לספוג התנהגויות "מוזרות" של ילד אוטיסט. וזו רק דוגמא אחת מתוך רבות אחרות של כלבים הסובלים מחרדת נטישה קשה וגורמים לנזקים נוראים לרכוש המשפחה המאמצת וננטשים שוב ושוב עד לקץ הבלתי נמנע של הרדמה.
גם כלבים הנקנים בכסף רב ננטשים ללא נקיפות מצפון על-ידי בעלים, שעבורם הכלב היה עוד גחמה של ילד או "החלום הרטוב" מילדות של הבעלים הקונה. אלא שגידול לא מתוכנן ובתנאים המבלבלים את הכלב, יצרו כלב שאי אפשר לחיות לידו ובלי להניד עפעף הוא מושלך מן הבית שיצר אותו כזה ובמקומו מביאים גור חדש כאילו נקנה שולחן, כיסא או מכונת כביסה חדשים.
אחת הבעיות הנפוצות בארץ היא "ההתאהבות" – רבים הם האנשים שקונים כלב על פי מראהו החיצוני וההבעה שבעיני הגור. אני שומע שוב ושוב אנשים המדברים על כלבם במונחים של "הוא היה כזה מתוק... ורץ אלי ראשון מכל האחים שלו" או "זה הוא בחר בנו... הוא פשוט בא וממש ביקש בעיניים שניקח אותו". ואחר כך, מתברר שרוב האנשים לא ממש מתאימים את הכלב לאורח החיים של המשפחה, לא מכינים את התנאים בבית כדי להקל על הגור הצעיר את ההקלטות, את הלמידה להרגלי ניקיון, את התנאים שבהם לא יוכל לגרום נזק לרכוש ועוד כהנה וכהנה בעיות אשר עם מעט מחשבה מוקדמת ניתן היה למנוע.
על מנת לשנות מן היסוד את התייחסותנו כחברה לכלבים יש צורך בכללי זהב שילוו את הקונה הפוטנציאלי בבואו לבחור לעצמו גור או כלב בוגר:
|
