החיים על פי פפר

הבעלים של פפר, סיגל, הגיעה איתו לפגישת איבחון ומיד הבנתי שאי-אפשר להתקרב לפפר יותר מאשר במרחק של לפחות 5 מ' ממנו. צעד נוסף והכלב נדרך, למעשה נעמד יותר גבוה על קצות אצבעותיו, זקר את אזניו ותוך גרגור נמוך והרמת גבה אמר לי במפורש, בשפת הכלבים, "דיר באלאק".

 

בשיחה עם סיגל התברר שפפר הינו רועה בלגי מעורב עם כנעני ("מפלצת" שחורה וגדולה, בלי לבן בעיניים כמעט – קשה מאוד היה לקרוא את הבעותיו). למעשה בחיי היום-יום פפר היה כלב די כנוע ונחמד עם התקפי תוקפנות לא צפויים.

 

הוא טופל מזה 4 שנים באמצעות "פריזמה", תרופה נגד חרדה, שקיבל על מנת להרגיע את ההתפרצויות האלימות שלו. ואולם התרופה היתה אפקטיבית לתקופה קצרה. לאחר מספר שבועות חזר פפר להרגליו והתפרצויותיו וכך חיו במשך שנים באומללות נמשכת גם הכלב וגם בני משפחתו עד שבאחת מהתפרצויותיו האלימות תקף פפר ילדה ורק התערבות מהירה של סיגל מנעה סיום טרגי.

 

פפר הגיע אלינו כהזדמנות אחרונה. סיגל הייתה נחושה לעשות הכל כדי לשמור את פפר אצלה!!

 

בקשתי מסיגל לקשור את פפר באולם האילוף ולהשאיר עליו גם את רצועת ההולכה שלו. סיגל הלכה הביתה ודמעות בעיניה כשהיא נעה בין יאוש לתקוה. פניתי לוטרינר כדי לקבל מידע מה תהיינה ההשלכות על התנהגות הכלב, אם נפסיק לו את התרופות. על פי חוות דעת הוטרינר שהודיעני כי לא תהיינה תופעות לוואי להפסקת התרופות, החלטתי להפסיק לתת לו את התרופות לאלתר.

 

מרגע זה התחלנו בתהליך שאני קורא לו "תהליך ההתשה" – בשבוע הראשון אי-אפשר היה להתקרב לפפר וסיגל היתה מגיעה כל יומיים להוציאו לטיול רגלי (לשחרור עצמות, לעשיית צרכים וכדו'). במשך כל התהליך פפר נשאר נקי. הוא התאפק ולא איפשר לאף אחד להתקרב אליו מבלי שפיו יקציף בזעם, מבט מוטרף בעיניו והוא כולו מוכן לקרב "על החיים".

 

כיוון שאי אפשר היה להתקרב אליו, אפילו לא כדי להניח לו את קערת המזון שלו או כדי למלא את קערת המים שלו, התחלנו בתהליך התחנפות על בסיס יומיומי עם קוביות של נקניקיות כשהמטרה הסופית היא לרכוש את אמונו של פפר. בימים הראשונים היינו זורקים לו את קוביות הנקניקיות (אני והתלמידים שלי – השתדלתי שיותר ויותר מתלמידי יזרקו לו את הנקניקיות במטרה ללמדו לעשות שינוי גישה כלפי בני אדם בכלל ולא רק כלפי מישהו מסויים). בתחילה היה מקבל אותנו בחשדנות, בנביחות וכעס והיה אוכל את הנקניקיות רק לאחר שיצאנו מאולם האילוף. לאחר מספר ימים פפר התחיל להתרגל לנוכחות שלנו וכאשר ראה מישהו מאיתנו נכנס לאולם האילוף, היה נדרך אך גם החל לקשקש בזנבו, כמו תוהה בינו לבינו אם הוא יכול לתת בנו אמון. המשכנו לזרוק לו את הנקניקיות וליצור אצלו ציפייה לבואנו. בהדרגה יכולנו להתקרב יותר, להתיישב מולו בכיסא והוא התחיל לקחת מאיתנו את האוכל מתוך היד. היה צריך להיות מאוד זהיר איתו, כיוון שברגע שהוא סיים את האוכל היה חוזר לחשדנותו ואם לא התרחקת ממנו מהר היה מנסה לתקוף כמו אומר לך: "אני אוכל מהיד שלך אבל לא לגמרי בוטח בך"! עד שבוקר אחד כאשר נכנסתי אליו והתיישבתי מולו, האכלתי אותו והצלחתי להניח את ידי על ראשו מבלי שיגיב על כך בהשתוללות. יומיים לאחר מכן, קמתי אחזתי ברצועת ההולכה של פפר ושחררתי אותו מכבל הקשירה באולם האילוף. פפר לא הניד עפעף, לא התנגד, לא חשף שיניים ויצאנו לטיול המשותף הראשון שלנו כשפפר מקשקש בזנבו אל-על, גאה ומרוצה, שמח ומאמין ש"איתי לא יהיו לו בעיות".

 

זו הייתה נקודת המפנה, פפר נכנע לצורך הבסיסי שלו להיות אהוב. התחלנו לאלפו למשמעת עם תיקונים עדינים מאוד והרבה מאוד חיזוקים חיוביים באמצעות מזון וליטופים. (הליטופים איפשרו לו להבין שמגע יד אדם אינה איום עליו). בהדרגה, כל תלמיד עבד איתו תחת עיני הפקוחה ועל פי הנחיות מפורשת כשהמטרה ללמד את הכלב לקבל מרות מכל "הולך על שתיים" ולחזק את אמונו שהלך והתפתח כלפי בני האדם. במקביל עבדנו עם פפר על תופעת התוקפנות שלו כלפי כלבים, חתולים, סוסים ובעלי-חיים אחרים (כמו אווזים), חיות בית הנמצאות בשפע במשק שבו אנו חיים ועובדים.

 

סיגל הגיעה לביקור נוסף. הזמנתי אותה אך לא ספרתי לה על השינוי הדרמטי שחל בפפר. סיגל לא האמינה למראה עיניה. פפר איננו קשור עוד באולם האילוף, הוא חי בכלבייה בתא מרווח, לא קשור לשום מקום (עדיין עם רצועה נשרכת קשורה לקולרו). הוצאתי את פפר מהתא, והלכתי איתו בצעידת "רגלי" מסודרת עד אל סיגל. בהגיענו אל סיגל פניתי לפפר ופקדתי עליו "שב", פפר התיישב לצידי השמאלי בלי כל סימני התנגדות.

 

משם הדרך להפוך את פפר לחיית מחמד נוחה, ממושמעת, אוהבת אנשים הייתה קצרה!

 

לקראת תום תקופת שהותו בפנסיון, סיגל הכינה את החצר שלה והתאימה לפפר מכלאה נוחה שבה הכלב שוהה כאשר סיגל לא בבית. פפר אולי אף פעם לא יהיה "פודל" אבל הוא כלב נהיג שמבין את המגבלות שלו, מקבל סמכות והרבה יותר יציב.

 

בהנחייתי, סיגל מתרגלת עם פפר הרבה מאוד משמעת בתוך המכלאה שלו כדי ליצור אצלו אסוציאציה של משמעת למכלאה בה הוא חי. התרגולת הזו מרגיעה אותו והוא הפסיק להתנפל על העובדים בגינת הבית כמו הגנן, הדוור, איש חברת הגז וכיו"ב.

 

בנוסף, מתרגלת סיגל עם פפר את המסלול הקבוע בטיול היומי שלהם מחוץ לבית. בכל מקום בו היא נתקלה בכלב זכר שבעבר היה מושא להתקפי התוקפנות של פפר, היא מתרגלת איתו במקומות אלה את רוטינת המשמעת ומסבה את תשומת לבו מהסביבה אליה. התמקדותו של פפר בסיגל וזניחת התייחסותו לגירויים פרובוקטיביים מהסביבה הרגיעו את הכלב והפכו אותו לכלב נהיג ונשלט.