סיפורו של סנואו

קבענו פגישה.

 

לפגישה הגיעה וונסה, סנואו ואבא שלה. הרושם הראשוני היה שמדובר בזכר בוגר, מפונק להשחית. וונסה התגאתה במעללי הפינוק שלה!! ...."ככל שנכנסים יותר לנשמה של הכלב, ככה הוא יותר דפוק!" מלמלתי ביני לביני.

 

ניסיתי להתקרב ל"סנואו" וללטפו, אבל הוא הגיב במפתיע בנשיכה עזה, שאך בקושי הצלחתי לחמוק ממנה.

 

בקשתי את הרצועה מוונסה וסנואו ממש לא רצה להתרחק ממנה – הוא משך ויילל והתעקש לא לזוז מקרבתה. בכל פעם שאני או מישהו מתלמידי ניסה להתקרב, "סנואו" הגיב בתוקפנות נוראה. ונסה הסבירה ש"סנואו" מתנפל ונושך ללא כל התרעה מוקדמת ובעוצמה. בפעמים שבהם הצליח לנשוך, התוצאה הייתה טיפול רפואי הכולל תפרים לנפגע.

 

"סנואו" היה "צצק'ה" אמיתי. הוא לא בחל בבחירת קורבנותיו. הוא אהב לתקוף ולנשוך, אנשים, כלבים, חתולים.... כל מה שזז ואיננו ונסה.

 

בקשתי מוונסה להשאיר לי את "סנואו" למספר ימי הסתכלות, בטרם אביע את דעתי המקצועית. לא הייתי בטוח שאוכל לעזור ולא רציתי להבטיח הבטחות שוא. קשרנו את "סנואו" ב-Tie Down מבודד מכלבים אחרים ובמקביל השארנו רצועת הולכה מחוברת לקולר שלו.

 

"סנואו" נשאר קשור באולם האילוף וכל שעה ניגשתי אליו עם אוכל ונקניקיות קצוצות, התחנפויות אין סוף, אך דבר לא עזר. "סנואו" התעקש ולא אכל במשך שלושה וחצי ימים ולא נתן לאף אחד להתקרב אליו. הוא התאפק ולא העביר צואה ואך בקושי השתין, למרות שראיתי אותו שותה. בימים אלה, הגיעה וונסה יום יום ועזרה לשחרר את "סנואו" מכבל-הקשירה. לא הייתה דרך לתקשר איתו בשלב זה.

 

אני חייב להדגיש את החשיבות הרבה שאני מחשיב את מחוייבותה של וונסה לטיפול ב"סנואו". אילולא ביקוריה היומיומיים ועבודתה האדוקה והמדוייקת בהתאם להוראות וההנחיות שקיבלה ממני, לא יכולנו להצליח. אין ספק, כי פתרון בעיות התנהגות של כלבים, הינו פרוייקט משולב התלוי במידה רבה בשיתוף הפעולה המלא של הבעלים. ללא שיתוף פעולה של הבעלים, אין אפשרות להבטיח הצלחה!!

 

נקודת המפנה חלה ביום הרביעי, "סנואו" שינה את התנהלותו כשהגעתי, כאילו שכבר ציפה לי – בתוך ארבעה ימים הפכתי לחלק משגרת היום שלו – הוא לא חשף שיניים, ליקק מידי כמה קוביות נקניקייה, איפשר לי לשחרר אותו מכבל-הקשירה ויצא איתי לטיול. במהלך הטיול, לא ניסיתי ללטף אותו, עדיין לא הרגשתי בטוח.

 

במקביל, פניתי לדר' דני חסון, הוטרינר המטפל של "סנואו", ביחס לסירוס ומה אתם יודעים – לאחר כשעתיים "סנואו" התעורר בלי ביצים. בנוסף, בהמלצתו של דר' חסון, התחלנו לתת ל"סנואו" טיפול תרופתי נגד חרדות, כיוון שבשלב זה (למרות השינוי כלפי) "סנואו" היה עדיין מסוכן לסביבה.

  

בשבוע הקרוב, בהשפעת הכדורים והסירוס, "סנואו" נרגע מעט ובהדרגה איפשר לי ולכל הצוות להתקרב אליו, להוציאו לטיולים ואף למד את פקודות היסוד למשמעת בתמורה לחיזוקים באמצעות מזון+קליקר. "סנואו" גילה עניין מיוחד בקוביות של גבינה צהובה. הוא למד לשבת ולחכות למזון, הוא למד לחכות לפני חציית שער/דלת או לפני ירידה לכביש – עבור כל הצלחה הוא קיבל צ'ופר. מהר מאוד הוא התחיל לאהוב את התהליך וגילה פחות ופחות עניין בסביבה ויותר ויותר עניין בנוהג ובמשחק שביניהם של שב-אוכל, ארצה-אוכל, עמוד-אוכל. הכל הוא עשה תמורת אוכל וליטופים.

 

עבדו עם "סנואו" חמישה מתלמדים ושני מאלפים, עם הרבה חשיפה למצבי לחץ וחיזוק חיובי על כל פעם שהוא הגיב באדישות. בהדרגה נעשה קשה יותר להלחיץ אותו, "סנואו" הפך לכלב שמח, כשכש בזנב ושמח לטיולים האינסופיים שקיבל, כולל טיולים בעיר נתניה – בשפת הים ובשוק העירוני.

 

וונסה הגיעה באדיקות ותרמה את חלקה בשיעורים יומיים עם "סנואו" בהם למדה איך לתרגל איתו את תרגילי המשמעת, הדרך הנכונה להשתמש במזון+קליקר במקום שבו היא רוצה לחזק התנהגויות רצויות, מצבי רוח מתאימים וכדו'.

 

לאחר חודש ימים חזר "סנואו" הביתה. וונסה תירגלה באדיקות את שלמדה, בכל מקום בכל מצב – בבית, ברחוב, בחוות-הסוסים בה היא עובדת כמאלפת סוסים, עם תלמידים בשעורי רכיבה והסוסים. לאט ובהדרגה הוכיח "סנואו", שוב ושוב, שאפשר לסמוך עליו ביותר ויותר מצבים וכי אפשר מדי פעם להוריד ממנו את העין-המפקחת, בידיעה שהוא רגוע.

 

גם בבית, המקום שבו היה "סנואו" הכי תוקפן (שם הרגיש שהוא מגן על הטריטוריה שלו ועל "נתיניו" – וונסה וחברה לחיים) הפך "סנואו" לכלב רגוע שניתן לחיות בשלום איתו מבלי להינשך כמו בעבר.

 

כיום, כמעט שנה לתהליך, "סנואו" לא מגלה תוקפנות לבעלי-חיים או לאנשים; רגוע בבית; משחק בחצר; משחק עם אנשים זרים ברחוב – בקיצור כלב ידידותי וחברותי לסביבה!