הפקודות

כפי שהסברתי בחלקו הראשון של המאמר, בכל פעם שנרצה לעבוד עם הגור, נעודד אותו לבוא איתנו ובזמן שאנחנו ניגשים אל "פינת העבודה" שלנו נכוון אותו באמצעות ליטף והכוונה של יד שמאל להיצמד אל רגלנו השמאלית. הגור יתרגל ללכת צמוד לרגלנו השמאלית ועצם התנועה המשותפת הזו תאפשר לו לזהות כל פניה שלנו ותיתן אפשרות ללכת איתנו לכל כיוון עקב בצד אגודל. במהלך ההליכה ניתן לו צ'ופר לאחר מס' צעדים ולאחר כל פניה מוצלחת. נחזור על כך מספר פעמים וברגע שהוא יעשה זאת באופן משביע רצון נלך איתו כשאנחנו מחזיקים את הרצועה, ניתן לו צ'ופר כל כמה צעדים מבלי להפסיק את ההליכה ובהדרגה נגדיל את מספר הצעדים שלאחריהם הוא יקבל צ'ופר, עד שהגור יפנים זאת וילך איתנו לאורך זמן. מעת לעת לעתים יותר רחוקות נצ'פר אותו, כדי שלא ישכח ש"כדאי" לו ללכת איתנו צמוד-צמוד עם הרצועה ביד.

 

אם הגור סיים לקבל את מכסת החיסונים שלו, אפשר לצאת איתו לרחוב ולתרגל הליכה עם רצועה ברחוב. סביר להניח כי ברחוב יהיו לו הרבה גירויים ודברים חדשים שיסקרנו אותו. בכל פעם שהוא מתרחק מאיתנו הוא ימתח את הרצועה. ברגע שאנחנו מרגישים שהרצועה מתוחה, נעצור ונמתין. הגור ינסה למשוך אותנו לכיוון שלו, הוא עשוי להתיישב שם ולחכות שנגיע אליו וכדו'... אלה המצבים שלא נגיב עליהם. נמשיך לעמוד מבלי להתייחס אליו עד שיחליט שכדאי לו יותר לחזור אלינו. לכשיגיע אלינו, הוא יקבל צ'ופר ואז ממשיכים ללכת עד שהוא יאבד עניין בסובב אותו ויישאר איתנו צמוד ובקשר עין לכל אורך הצעידה.

 

כדי להרגיל את הגור לא לקפוץ עלינו, כדאי שנאפשר לו התנהגות חלופית שתתאים לנו. על כן נלמד את הגור הצעיר שלנו להתיישב במקום לקפוץ ולשרוט אותנו.

 

כיצד נעשה זאת?!...

 

ניגש למקום בו קשור הגור, נחזיק ביד קובייה של נקניקייה או גרגר של מזון יבש וניתן לו אותה. הגור ודאי ירצה עוד, אלא שאז במקום לתת לו צ'ופר נוסף ניתן לו להריח אותו בתוך ידנו הקמוצה, אך לא ניתן לו אותו. בשלב זה יתחיל "גורי" לעשות כל מיני פעולות כדי לזכות ב"פרס" המיוחל. הוא ינסה לפתוח את כף ידנו באמצעות פיו, או שיגרד את כף ידנו הקמוצה בכפתו, הוא יקפוץ עלינו וכדו'... אנחנו נתעלם ממנו ורק נאפשר לו להריח את ה"פרס". בשלב מסוים, מרוב תסכול הוא יתיישב... ואז ברגע שהוא התיישב במלוא ישבנו על הרצפה, נרקע ברצפה ברגלנו, נפתח את כף היד ונעניק לו את הפרס. נחזור על הפעולה מספר פעמים, עד שהגור יתחיל להתיישב בהתמדה ולהביט אלינו למעלה. זה השלב שבו נקשור אותו לרצועה, נשחרר אותו מהוו ונוליך אותו כפי שלמדנו בס' רגלי ל"פינת-העבודה" או לטיול החוצה או לכל מקום אחר. בכל מקום שבו נחליט על כך, נלמד את הגור להתיישב בעזרת כף יד שמאל פתוחה לכיוון של הגור והאצבעות נוטות באלכסון למעלה בעדינות לכיוון הראש שלו  ואילו שורש כף-היד בתנועה אלכסונית כלפי הרצפה (את הצ'ופרים נחזיק ביד ימין). בתחילה זה יהיה מאוד מבלבל לגור, אך לא נאפשר לו לקבל צ'ופר לפני שישב. נתמרן אותו למצב ישיבה באמצעות כף ידנו תוך מגע פיזי עם אחורי הכלב, נעזור לו להתיישב בלחיצה על ישבנו, נאפשר לו להריח את הצ'ופר, ואולם הוא יזכה בו רק לאחר שישב. לאחר שהגור ילמד היטב לבצע את פקודת שב, אפשר להתחיל להוסיף את תנועת היד המסמלת את הפקודה שב (במקום המילה שב).

 

כעת נעבוד איתו במשך השבוע הקרוב 5-6 פעמים ביום על שתי הפקודות: רגלי צמוד-צמוד אל הרגל ושב. הכל תוך שמירה על קשר עין בינינו לבין הגור.

 

כעת הגיע הזמן שנלמד אותו לרדת ל"ארצה". נכרע ברך מול גור היושב, ניתן לו להריח את הצ'ופר בידנו הקמוצה ונוריד את ידנו מתחת לאפו בהדרגה לכיוון הרצפה, מבלי שנרחיק את היד מקו מיקום ראשו. ברגע שהוא מוריד את הראש לרצפה נעודד אותו על כך ונצ'פר אותו בצ'ופר קטן. אם תוך כדי הורדת הראש הוא מרים את ישבנו מהרצפה, נרחיק ממנו את הצ'ופר, נושיב אותו בשנית ונחזור על התהליך מהתחלה.

 

בדרך כלל, בתחילה יוריד הגור את ראשו לרצפה ויקבל מן גבנונית מעוגלת, נרחיק במילימטר או שניים את היד עם הצ'ופר אלינו בקו הרצפה ונעזור באמצעות פעולה זו להתמתח לתנוחת שכיבה. ברגע שהוא נשכב – נצ'פר אותו בחופן צ'ופרים ונעודד אותו על כך בהתלהבות רבה (הרבה ליטופים וחיוכים).

 

את פקודת הארצה נחליף בתנועת יד פתוחה, מקבילה ויורדת לכיוון הרצפה.

 

בכל פעם שהגור מבצע באופן מלא פקודה חדשה, יש להתלהב מאוד מכך, ללטף אותו ובשפת גוף שמחה שאומרת לו: אתה "כלב טוב" ובעיקר יש לתגמל אותו על כך מלוא החופן.

 

מבלי משים, כאשר אנחנו מטיילים עם הגור ברחוב ופוגשים מכרים, אנחנו נוריד אותו ל"ארצה" ונשתדל שהוא לא יזוז מתנוחה זו עד כמה שניתן, זהו תהליך שבעצם מכין אותו למצב של "ארצה-השאר".

 

לאחר שיהיה לנו ברור כי הגור שלנו מבצע את רגלי, שב, ארצה באופן אמין נלמד אותו לחזור למצב ישיבה משכיבה. הגור שלנו שוכב בארצה ומסיים את הצ'ופר שלו. אנחנו נכרע ברך מולו, נושיט לו יד קמוצה עם צ'ופר קרוב קרוב לאפו ונרים את ידנו במשיכה איטית מעלה בקו ישר. נקפיד להשאיר את ידנו קרוב מאוד לאפו, על מנת לגרות אותו להתרומם. ברגע ש"גורי" מתרומם למצב ישיבה – נרקע ברגלנו ונצ'פר אותו. החיבוקים וההתלהבות תמיד יגיעו לאחר מכן.

 

נמשיך לתרגל על פי הסדר – "שב"; "ארצה"; "שב" במקומות שונים בתוך הבית ו/או בחצר ביתנו. בהדרגה עלינו להתחיל להשהות את מתן הצ'ופר ולאפשר לגור לשבת כמה שניות ולהגדיל את פרקי הזמן שבין ישיבה, לארצה, לישיבה – על מנת שנוכל ליצור הפרדה בין הפקודות השונות, אחרת הוא ילמד את הרוטינה ויתחיל לעבוד בצורה מכנית. עלינו במקום זאת ללמד אותו לחכות לפקודה הבאה בטרם ישנה את תנוחתו בה הוא נמצא.

 

חשוב מאוד להישאר עקבי ולהקפיד על תרגולת יומיומית. עלינו להישאר ניטרליים מבחינה רגשית ולא להיכנס לתסכול בכל פעם שהתוצאות לא מגיעות "מספיק מהר". עלינו מוטל בפשטות ללמד אותו בסבלנות ובאהבה והוא יחזיר לנו בביצועים מלהיבים.

 

וכרגיל, עלינו לתרגל איתו את כל הפקודות שהוא למד, בהדרגה להגדיל את מספר הפעמים שבהם הוא מבצע את הפקודות אותן למד מקודם, בטרם נצ'פר אותו על כך. בהדרגה יש להפוך את הצ'ופר למשהו שבא לסירוגין ולא בדפוס קבוע אלא בצורה משתנה וללמד את הגור להמתין לצ'ופר ולבצע עוד פקודה ו/או שוב ושוב את אותה הפקודה בטרם יקבל את "הפרס".

 

עכשיו כש"גורי" מכיר את כל הפקודות האחרות, נותר רק ללמד אותו להישאר במקום.

 

"השאר" היא פקודה שבה נלמד את הגור להישאר במקום שבו השארנו אותו, ללא תנועה, בתנוחה נוחה לו לביצוע – "ארצה". כשהוא יושב, הוא מתוח ומחכה לפקודה נוספת. כאשר הוא שוכב ב"ארצה" הוא נינוח יותר וקל לו יותר לרבוץ באותו המקום מבלי לזוז. על כן, גם אם טיילנו איתו ברחוב, פגשנו מכר והגור התיישב לצידנו בהמתנה, אם הוא נשכב לא נתקן אותו, נאפשר לו לרבוץ כך בנוחיות.

 

וכרגיל, נתחיל ללמד אותו בסביבה מוגנת, ללא גירויים חיצוניים. נתחיל בכך שנתרגל איתו את תרגילי המשמעת אותם הוא מכיר עד היום במשך כ-3 עד 5 דקות, נכניס אותו לריכוז עבודה ואז נבחר מקום בתוך הבית (בדרך כלל בסלון) במקום נוח שיאפשר לנו לעקוב אחריו מכמה מקומות, נושיב אותו שם, נוריד אותו ל"ארצה" (הכל עם רצועה רגילה) נצעד צעד אחד אחורה כשאנו אוחזים ברצועה, נחזור אליו מיד ונעודד אותו על כך שהוא לא קם. ניסוג שוב פעם ונחזור וחוזר חלילה במשך כ-10 פעמים, תוך כדי שנוסיף את הפקודה הישאר. נסמן לכלב לשבת, ונתרגל איתו דקה נוספת של רגלי, שב, נוריד אותו שוב לארצה ואז ניסוג שני צעדים או יותר עד כמה שהרצועה מאפשרת לנו ונחזור מיד באותה מתכונת ושוב נחזור על הפעולה מספר פעמים מכיוונים שונים של הכלב (מעכשיו בכל שלב נתחיל בכך שלאחר שנוריד את הכלב לארצה, נסמן לו בתנועת יד שעליו להישאר באותה תנוחה). בכל פעם שהוא נשאר במקומו, נחזור אליו ונצ'פר אותו. וכך במשך יומיים שלושה עד שנהיה בטוחים שהוא אמנם נשאר במקומו ולא זז בעקביות.  או אז נתרגל איתו משמעת במשך 2-3 דקות נושיב אותו במקום שבחרנו לשם כך, נוריד אותו לארצה, ניתן את הפקודה "השאר", נעזוב את הרצועה וניסוג צעד אחורה ונחזור אל הכלב, נרים את הרצועה ונעודד אותו על כך שהוא לא זז. נחזור על אותו תהליך מספר פעמים ואז נגדיל את המרחק בינינו לבין הגור בהדרגה מספר צעדים מכיוונים שונים סביבו ונחזור אליו ונעודד אותו על כך שנשאר במקומו.

 

כעת אפשר להגדיל את פרקי הזמן בהדרגה שבהם הוא יישאר במקומו – בתחילה 10 שנ' אחר כך 30 ש' ואחר 2 דק' וכך הלאה עד שנגיע למצב שהוא נשאר במקומו מבלי לזוז במשך כ-5 דקות.

 

זה השלב שבו נתחיל לצאת ולהיכנס לתחום הראיה של הכלב, תוך שאנחנו עוקבים אחריו גם כשהוא לא רואה אותנו. אם הוא יזוז ממקומו, יש לגשת אליו לתקן אותו ולהחזיר אותו לנקודה שבחרנו ולהחזירו ל"ארצה" ולהתחיל שוב. פעולת התיקון היא פשוטה - ניגש אל הגור נתקן אותו באמצעות הרצועה וקולר עבודה (תלוי ברגישותו של הכלב – קולר חנק, או קולר דוקרנים) ונחזיר אותו למקומו לתנוחת "ארצה" (כיוון שבתהליך הלמידה של הפקודה "השאר" יש גם אלמנט של כפייה, נוודא שהגור שלנו הוא כבר לא כל כך גור אלא כלבלב צעיר כבן 4.5-5 חודשים*).

 

מהרגע שאנחנו בטוחים שגור שלנו מבין את הפקודה על כל האלמנטים שבה, נגדיל את פרקי הזמן שניעלם מתחום הראיה שלו בהדרגה. השאיפה היא להגיע איתו למצב שבו הוא איננו זז ממקומו במשך שעתיים, אולם כיוון שהגור למרות שגדל עדיין צעיר, ניתן להסתפק בשלב ראשון בכך שהוא מבצע את הפקודה לפחות 20-30 דק' ברציפות, גם אם הוא לא רואה אותנו.

 

אסור לנו לשכוח כי פקודת השאר ללא רצועה מיועדת לסביבה הבטוחה של הכלב החרש, דהיינו, הדירה בה אנו חיים או בחצר מגודרת היטב (אם אנחנו בטוחים בטחון מלא שאין אפשרות שהוא יברח לרחוב וייחשף לסכנת דריסה).

 

לא לשכוח בכל פעם שהוא עולה מדרגה באופן מושלם בביצוע הפקודה, יש לצ'פר אותו בחופן של קוביות נקניקייה או קבנוס או מה שתבחרו.

 

להלן טבלת תנועות יד המסמלות את הפקודות השונות:

במאמר זה למדנו שאפשר לגדל כלב חרש ואפילו ליהנות מחברתו למרות מגבלותיו. ואולם, למרות זאת, ברור לי כי רובכם הייתם מעדיפים לגדל גור בריא ושומע. כאשר אנחנו באים לבחור גור כחיית מחמד עבורנו ועבור בני ביתנו, כדאי שנלמד לזהות את הסימנים המזהירים מפני כלבים חרשים.