רמבו - כלב מסוכן?!...

הסיפור הבא ששמעתי העמיד לי את האוזניים. זה שנים ארוכות שלא שמעתי על תופעה שכזו.
 

וכך בקול לחוץ ביותר אמרה לי הגב' – "הכלב הזה הוא בלתי נסבל, אני עושה בשבילו הכול, הבן שלי כמעט ולא נמצא בבית ובכלל זה הכלב שלו, שהוא הביא הביתה והפיל עלי"... "ובכל זאת" הקשיתי, "מה אני יכול לעזור כאן"?... ואז היא פרשה בפני את המצב ההתנהגותי של הכלב.

המדובר בכלב צעיר עוד לא ממש בן שנה, זה כמה חודשים שהכלב הזה נושך אותי בכל פעם שמישהו מצלצל בדלת הראשית של הבית... לרגע לא ממש הבנתי למה כוונתה. את רוצה לומר לי שהכלב מתנפל על הדלת בכל פעם שמישהו מצלצל או נוקש עליה? שאלתי במבוכה... לא, לא, הכלב הזה נושך אותי בתוך הבית פנימה בכל פעם שמישהו מבחוץ מצלצל בפעמון הדלת.

 

טוב אמרתי, כשאני חוכך ביני לביני מה אני הולך לעשות עם הסיפור הזה, היית מסכימה שאגיע אליכם לביקור בבית ואעמוד מקרוב על המצב "עין בעין" לוודא את מה שאת מתארת לי? והיא ענתה לי בשמחה בהחלט, תגיע בהקדם כי אני על סף ייאוש. הגעתי.

 

באותו היום בעת הפגישה המיועדת, הגענו למקום, עצרתי לרגע לקחתי נשימה לרגע וצלצלתי בפעמון הדלת. מהצד השני שמעתי נביחות רמות, שקט וצעקה רמה "איי". ואמנם רמבו קפץ על הגב' ותקף אותה כשהוא מנסה לנשוך באכזריות.  עד כשנכנסתי כבר הכול נגמר, אך הצלילים עוד הדהדו בראשי.

 

לאחר תחקיר מעמיק של בני הבית הבנתי כי המדובר בכלב טריטוריאלי אשר משחר נעוריו (4 חודשים) היה מתנפל על דלת הבית בכל פעם שמישהו זר היה מגיע ומצלצל בפעמון הדלת. התברר גם כי הכלב סבל מחסך קשה בחשיפה לאנשים, ריחות, רחובות, כלבים אחרים, מקומות סואנים וכדו'... אז מה היה לנו?

 

בשיחה מעמיקה יותר תוך שאני מפעיל לחץ מתון אך עקבי הצטיירה התמונה הבאה:

 

הכלב עם חסך קשה בחשיפה לאנשים וכלבים, חש עצמו מאוים בכל פעם שמישהו היה מתקרב לדלת הבית ומצלצל בפעמון. כתוצאה מכך, הוא היה נכנס למצב של מגננה (defense) ופוצח בנביחות בלתי פוסקות לכיוון הדלת. הגב', שהרעש הפריע לה ביותר הייתה מגיבה באלימות יחסית כדי להשתיק את הגור הצעיר. בתחילה זה עזר והנביחות פחתו ואף פסקו לפרק זמן מסוים; אך ככל שרמבו גדל והתבגר והרגיש עצמו חזק יותר הוא החל להתגונן מפני הגב' ותגובותיה המכאיבות ובכל פעם שזו איימה עליו באלימות הוא הגיב בנהמה מאיימת משלו. הגב' החלה נסוגה מפניו והוא החל לאסוף את "הניצחונות" שלו אשר עודדו אותו פעם אחר פעם לפתח את תוקפנותו כלפי בני הבית. הפעם הראשונה שרמבו עבר את סף האיומים ונשך, יצא הבן להגנתה של אימו וחטף גם הוא ביס מרמבו ה"קשוח". הבן ואמו החלו לפתח חשש מהכלב וחיפשו דרכים שונות ומשונות לעקוף את העימות עמו כדי להתחמק מתוקפנותו.

 

כמו ברוב מקרי תוקפנות כלבים בתוך המשפחה, מהרגע שלמד רמבו את כוחו, את עוצמת ההרתעה ואת הפחד של בני הבית מפניו, חל שינוי ממשי במבנה הפירמידה של "הלהקה" ורמבו, מחיית מחמד חששנית הפך למנהיג הבלתי מעורער, שתקף בכל פעם מחדש כאשר הדברים לא נראו לו. הטריגר החזק ביותר שהיה מפעיל את תוקפנותו, היה אותו פעמון קטן בכניסה לבית. פעם אחר פעם, כאשר מישהו צלצל בפעמון הכניסה לבית, גב' הבית חטפה ביס. הגיע המצב לכדי כך, שרמבו היה רץ בכל רחבי הבית עולה ויורד במדרגות כדי לאתר את גבירתו ולנשוך אותה בעוז בכל פעם שצלצל הפעמון בדלת. רמבו הפך לאיום ממשי! זה לא היה מצחיק כלל!

 

ישבתי לי וחשבתי מה עלי לעשות עם כלב נשכן, אימא ובן שחוששים ממנו והוא הופך את חייהם לסיוט. באותו המעמד ביקשתי לחבר לצווארו רצועת אילוף באורך 2 מ' ולהניח לו ללכת ברחבי הבית כשהרצועה מחוברת לקולר שלו ונשרכת לה על הרצפה.

 

מכיוון שלבן היו יחסים הרבה יותר טובים עם הכלב והכלב נטה לתת בו אמון יחסי, בקשתי ממנו לצאת איתו לטיולים רגליים (סוף סוף) על בסיס יומיומי לאורך ולרוחב השכונה, במשך לפחות 45 דקות ואם אפשר גם שעה לפחות פעמיים ביום, ליצירת banding בינו לבין הכלב וכמובן ליצור חשיפה לצלילים, ריחות, חפצים (נעים או נייחים) ובני אדם, בעיקר בני אדם. בקשתי שהכלב לא יזוז בתוך הבית בלי הרצועה המחוברת לקולר הצוואר שלו ופשוט אם מישהו מצלצל בדלת והכלב רוצה לרוץ לחפש את האימא, הטלתי על הבן לדרוך לו על הרצועה כדי שיתקן את עצמו והגבלת הרצועה תעצור את הכלב ממבצע החיפושים והביסים. קבענו להיפגש ביום חמישי שלאחר מכן.

 

הגעתי לשם, הפעם עם תגבורת של זוגתי דרורה עליה הטלתי תפקיד אחד – לצלצל בפעמון הדלת פעם אחר פעם, להמתין בין כל צלצול לצלצול לקריאה שלי מתוך פנים הבית עד לצלצול הנוסף וכך, דרורה מצלצלת בפעמון, רמבו יוצא מדעתו, הבן מחזיק אותו עם יד מושטת מקבילה לרצפה כדי להרחיק את רמבו ממכנסיו ומרגלו. רמבו משתגע, נובח ללא הפוגה, מנסה לנשוך כל מה שזז לידו והוא אחוז ברצועה. לאחר פרק זמן שנראה היה כמו נצח, חל שינוי כלשהו בהתנהגותו של רמבו. התסכול על כך שהוא לא קיבל את הביס שלו והוא לא הצליח לנשוך אף אחד גרמו לרמבו להתיישב. באותו הרגע, על פי הוראה שלי, ניתן לו צ'ופר נהדר שנבלע תוך שנייה בלוע הקצר של הג'ק ראסל הנאה והקומפקטי שהפך למכונת נשיכות. מרגע זה, בעצם התחלנו בתהליך יצירת ההתניה החלופית להתנהגותו השלילית של רמבו. בכל צלצול בדלת, ברגע שרמבו היה מתיישב הוא היה מקבל קובייה של נקניקייה. מהר מאוד למד רמבו ש"כדאי לו" להתיישב במקום להשתגע על מנת לקבל את הנקניקייה, למרות שמעת לעת הצורך בביס היה גובר עליו לרגע או שניים. במשך יותר משעה עמדה זוגתי מעברה האחד של הדלת וצלצלה בפעמון, נקשה בדלת, לסירוגין באופן רנדומאלי, בשינויים וגיוונים כדי להפתיע את רמבו בכל פעם מחדש... אבל רמבו?... רמבו למד מהר מאוד מה כדאי לו יותר והגיב במהירות הבזק על כל צלצול או נקישה בדלת הבית בירידה מהירה לשב תוך שהוא נושא את עיניו אל על כדי לקבל אישור ממני ואיתו גם את הצ'ופר.

 

עוד באותו היום, בשיעור השני, ידעתי שעשיתי את פריצת הדרך אל ליבו ושכלו של רמבו. השארתי לבן ולאמו הוראות עבודה ושיעורי ביית לגבי טיולי חשיפה ארוכים, ניתוק מגע בין האם לכלב וכדו'...

 

שבוע לאחר מכן הגעתי לשיעור נוסף כשאני דרוך כולי לראות את השינויים וההתפתחויות של הכלב. במהלך השבוע שבין השיעור השני לשלישי שזה עתה הגעתי לבצעו, התקשרתי לאם ולבנה כדי לבדוק את מצב הכלב.

 

"הכול בסדר גמור" נאמר לי על ידי האם... אלא שלא הכול היה בסדר. הגב' גמלה בליבה שהיא לא מעוניינת יותר בכלב, לאחר שנשך אותה. וכך למרות ההצלחה הכמעט מיידית בטיפול, הועבר רמבו אלי הביתה, נכנס לכלוב טיסה ראשון שהיה פנוי ונשאר שם עד למחרת בבוקר.

 

למחרת התברר כי רמבו זה לא אותו הרמבו שאצל גבירתו. לפתע נתגלה רמבו במלוא הדרו ויופיו, בצורך הנואש שלו לאהבה. הוא נתגלה ככלב חכם, מבריק, זריז תפיסה וליבו מלא באהבה. זה זמן רב שלא נתקלתי בכלב שכל כך הרבה מוכן לתת מעצמו תמורת מעט מאוד.

 

רמבו נשאר תקופה אצלנו בבית, כלב אהוב על כולם, מתרפק ואוהב. לאחר מספר חודשים הועבר לידי אנשים אחראים ואוהבים, שהפנימו את נקודות החולשה של רמבו. רמבו מצא בית אוהב.

 

____________
* הסיפור  מתאר מקרה אמיתי שקרה בתל אביב. אין בסיפור זה כל קשר למקרים דומים אחרים.