למרות שהגור עוד לא יוצא מהבית (עד שיקבל שני חיסונים ראשונים לפחות; וגם אז עלינו לנהוג בזהירות ולחשוף את הגור ל"עולם הרחב" בחשיפה מבוקרת) ועוד לא למד ללכת כשהוא קשור ברצועה, אנחנו מתחילים ללמד אותו את יסודות המשמעת בתוך הבית.
אין ספק שכלבים רבים הגדלים ללא הרגלי התנהגות נוחים למשפחה בתוך הבית, הופכים למטרד ונטל על שאר בני הבית. כלב שקופץ עלינו בכל פעם שנכנסים הביתה, או קופץ על הילדים כדי לגנוב מהם סנדוויץ' או כדור או צעצוע, מתסכל אותנו מפחיד את הילדים הקטנים וכאן מתחילות הצרות. אם לדוגמא אנחנו רוצים לאכול בשקט מבלי שכלבנו יפריע לנו, יילל, ירייר וכדו'... כדאי כבר כעת בעודו צעיר להרגילו כי כאשר בני הבית אוכלים הוא נמצא באזור המתוחם שלו. עם הזמן נלמד אותו להישמע לפקודה "למקום" והוא פשוט ילך לשם ולא יפריע.
כנ"ל כאשר מגיעים אורחים ואנו מארחים אותם בסלון, שמים כיבודים קלים ושתייה על השולחן הסלוני הנמוך – אין זה נעים שפתאום מגיח לו הכלב שלנו ומריח ואו טועם מן הכיבודים – אנחנו נלמד אותו כבר כעת שכאשר באים אורחים הוא הולך למקום שלו; וכן הלאה וכן הלאה. ככל שנלמד את "גורי" בצעירותו מה מותר לו ומה אסור יהיו חיינו המשותפים נוחים יותר ואיכותיים יותר. נוותר לו כעת וחיי כולם הופכים לתסכול מתמשך.
כדי להרגיל את הגור לא לקפוץ עלינו, כדאי שנאפשר לו התנהגות חלופית שתתאים לנו. על כן הפעם נלמד אותו לבוא אלינו ולהתיישב במקום לקפוץ ולשרוט אותנו.
כיצד נעשה זאת?!...
עד היום לימדנו את הגור להכיר וללמוד את דרכי התקשורת שלנו איתו באמצעות קריאה בשמו והמתנה שיגיע אלינו. למי שנוח יותר, אפשר להסתפק בכך שנקרא בשמו והשימוש בשמו יהווה את הפקודה "אלי". זו תהיה הפקודה היחידה שבה נקרא בשמו לשם ביצועה.
מהרגע שהגור ילמד לבוא אלינו, נקרא לו ונתחיל ללמד אותו את הפקודה "שב". כאשר הוא מגיע אלינו הוא מצפה ל"פרס". נחזיק ביד קובייה של נקניקייה או גרגר של מזון יבש וניתן לו אותה. הגור ודאי ירצה עוד, אלא שאז במקום לתת לו צ'ופר נוסף ניתן לו להריח אותו בתוך ידנו הקמוצה, אך לא ניתן לו אותו. בשלב זה יתחיל הגורי לעשות כל מיני פעולות כדי לזכות ב"פרס" המיוחל. הוא ינסה לפתוח את כף ידנו באמצעות פיו, או שיגרד את כף ידנו הקמוצה בכפתו, הוא יקפוץ עלינו וכדו'... אנחנו נתעלם ממנו ורק נאפשר לו להריח את ה"פרס". בשלב מסוים, מרוב תסכול הוא יתיישב... ואז ברגע שהוא התיישב במלוא ישבנו על הרצפה, נאמר לו בהתלהבות "כלב טוב", נפתח את כף היד ונעניק לו את הפרס. נחזור על הפעולה ללא השמעת הפקודה מספר פעמים, עד שהגור יתחיל להתיישב בהתמדה. מהרגע שבו הוא יבוא אלינו ויישב מיד, אפשר להתחיל ללוות את פעולת הישיבה שלו בפקודה הקולית "שב". זה השלב שעלינו לפצל את הפקודה – קודם נקרא לו ונאפשר לו לבוא אלינו ולקבל צ'ופר פעם ראשונה ואז נאמר לו "שב" וכשהוא יישב ניתן לו צ'ופר נוסף. בתחילה זה יהיה מאוד מבלבל לגור, אך לא נאפשר לו לקבל צ'ופר לפני שישב. נתמרן אותו למצב ישיבה באמצעות הצ'ופר שבתוך כף ידנו הקמוצה, ואולם הוא יזכה בו רק לאחר שישב.
כעת נעבוד איתו במשך השבוע הקרוב 5-6 פעמים ביום על שתי פקודות, תוך שימת דגש על הפקודה החדשה "שב" ולא נשכח לשלב את פקודת ה"אלי" מפעם לפעם. גם לנו כדאי לעבוד על שתי הפקודות, זה הופך את הפעילות שהיא מונוטונית בשלב הזה ל-קצת יותר מעניינת. אל תדאגו בתוך מספר שבועות יהיו לכם סט פקודות שיאפשרו לכם להפוך את החיים שלכם ושל הגור שחכן להרבה יותר מעניינים ומהנים.
|
