אילוף גורים - "הישאר"

וכרגיל, נתחיל ללמד אותו בסביבה מוגנת, ללא גירויים חיצוניים. נתחיל בכך שנתרגל איתו את תרגילי המשמעת אותם הוא מכיר עד היום במשך כ-3 עד 5 דקות, נכניס אותו לריכוז עבודה ואז נבחר מקום בתוך הבית (בדרך כלל בסלון) במקום נוח שיאפשר לנו לעקוב אחריו מכמה מקומות, נושיב אותו שם, נוריד אותו ל"ארצה" (הכול עם רצועה רגילה) נצעד צעד אחד אחורה כשאנו אוחזים ברצועה, נחזור אליו מיד ונעודד אותו על כך שהוא לא קם. ניסוג שוב פעם ונחזור שוב וכך פעם אחר פעם במשך כ-10 פעמים, תוך כדי שנוסיף את הפקודה הישאר. נבקש מהגור לשבת, ונתרגל איתו דקה נוספת של רגלי, שב, נוריד אותו שוב לארצה ואז ניסוג שני צעדים או יותר עד כמה שהרצועה מאפשרת לנו ונחזור מיד באותה מתכונת ושוב נחזור על הפעולה מספר פעמים מכיוונים שונים של הגור (מעכשיו בכל שלב נתחיל בכך שלאחר שנוריד את הכלב לארצה, ניתן לו פקודה קולית "הישאר" ואז נבצע את הרוטינה על פי ההתקדמות). בכל פעם שהוא נשאר במקומו, נחזור אליו ונצ'פר אותו. וכך במשך יומיים שלושה עד שנהיה בטוחים שהוא אמנם נשאר במקומו ולא זז בעקביות.

 

זה השלב שאפשר לשחרר את הרצועה אך להשאיר אותה מחוברת לקולר (כדי שאפשר יהיה בקלות להחזיר את הגור למקומו במידה והוא יזוז משם). ושוב, נתרגל איתו משמעת במשך 2-3 דקות נושיב אותו במקום שבחרנו לשם כך, נוריד אותו לארצה, ניתן את הפקודה "השאר", נעזוב את הרצועה וניסוג צעד אחורה ונחזור אל הכלב, נרים את הרצועה ונעודד אותו על כך שהוא לא זז. נחזור על אותו תהליך מספר פעמים ואז נגדיל את המרחק מהגור בהדרגה מספר צעדים מכיוונים שונים סביבו ונחזור אליו ונעודד אותו על כך שנשאר במקומו.

 

כעת אפשר להגדיל את פרקי הזמן בהדרגה שבהם הוא יישאר במקומו – בתחילה 10 שניות אחר כך 30 שניות ואחר 2 דק' וכך הלאה עד שנגיע למצב שהוא נשאר במקומו מבלי לזוז במשך כ-15 דקות.

 

זה השלב שבו נתחיל לצאת ולהיכנס לתחום הראיה של הכלב, תוך שאנחנו עוקבים אחריו גם כשהוא לא רואה אותנו. אם הוא יזוז ממקומו, יש לגשת אליו לתקן אותו ולהחזיר אותו לנקודה שבחרנו ולהחזירו ל"ארצה" ולהתחיל שוב. כאשר אנחנו מתקנים את הגור, איננו משתמשים בקולנו לא ב"פוי" או "מה עשית" או "לא" רגזני, כל אלה הופכים את הקול שלנו לאלמנט מאיים על הכלב, דבר שיקשה עלינו בעתיד כשנרצה ללמד אותו את הפקודה "אלי". אנחנו פשוט ניגש אליו ונחזיר אותו למקומו לתנוחת "ארצה" (כיוון שבתהליך הלמידה של הפקודה "השאר" יש גם אלמנט של כפייה, נוודא שהגור הוא כבר לא כל כך גור אלא כלבלב צעיר כבן 4.5-5 חודשים).

 

מהרגע שאנחנו בטוחים שהגור מבין את הפקודה על כל האלמנטים שבה, נגדיל את פרקי הזמן שניעלם מתחום הראיה שלו בהדרגה. השאיפה היא להגיע איתו למצב שבו הוא איננו זז ממקומו במשך שעתיים, אולם כיוון שהגור למרות שגדל עדיין צעיר, ניתן להסתפק בשלב ראשון בכך שהוא מבצע את הפקודה לפחות 20-30 דק' ברציפות, גם אם הוא לא רואה אותנו.

 

כעת אנחנו מוכנים להתחיל בהדרגה ללמד אותו להישאר גם במקומות סואנים יותר מחוץ לבית/החצר. נצא איתו החוצה לרחוב, למקומות שקטים בהתחלה ובהדרגה נגדיל את הגירויים החיצוניים, נעבור לבית קפה, פיצרייה וכדו' ונוריד את הכלב למצב של ארצה-השאר, נשב לנו בכיף, נשתה קפה או נאכל פיצה ונאפשר לעוברים בדרך, לגשת אליו וללטף אותו. בכל פעם שהוא נשאר במצב של שכיבה (גם אם הוא מרים את ראשו ומקשקש בזנבו זה בסדר גמור), נעודד אותו על כך בצ'ופר.

 

לא לשכוח בכל פעם שהוא עולה מדרגה באופן מושלם בביצוע הפקודה, יש לצ'פר אותו בחופן של קוביות נקניקייה או קבנוס או מה שתבחרו.