|
מי שכלבו כבר יושב אוטומטית בכל עצירה, אחל'ה – אבל יש גם כלבים שמצפים להנחיה בטרם ביצוע. בעבורם אנחנו נפגשים היום.
נלך עם הכלב מספר צעדים ברגלי בצד שמאל ונחזיק את האוכל ביד ימין, נסתובב אליו כשרגלנו השמאלית משמשת ציר, כך שגופנו יחסום אותו ובו זמנית ניתן לו את הפקודה שב. באותו הזמן נושיט אליו את ידנו הימנית בדרך שתגרום לו לעצור ולהתיישב ברוב המקרים. אם הכלב התיישב לתת לו את הצ'ופר ולומר לו כלב טוב. לחזור על אותה פעולה מספיק פעמים עד שלא יהיה עוד צורך להוביל אותו לישיבה אלא שהוא יתיישב לצידנו בכל פעם שנאמר לו את הפקודה "שב" גם ללא אוכל. בכל פעם שהכלב מתיישב באופן עצמאי ללא פקודה מצידנו, יש לצ'פר אותו על כך בהתלהבות ולעודד אותו לחזור על כך שוב ושוב.
במידה והכלב לא מתיישב בתחילת התרגיל אלא נעמד ו"נתקע", נמתח את הרצועה כלפי מעלה ומעט לאחור ונלחץ ביד שמאל על ישבנו עד שיתיישב. ברגע שהוא מתיישב יש לצ'פר אותו על כך ובהתלהבות. ההתלהבות שלנו משמשת לכלב גורם מעודד מאין כמותו להמשיך ולעשות בעבורנו את מה שאנו מבקשים. יש כלבים שמגיבים בהתרגשות על ההתלהבות שלנו – אם הכלב מתחיל להשתולל ולקפוץ בתגובה להתלהבות שלנו, נוותר על ההתלהבות ונעבוד איתו ברגיעה תוך מתן הצ'ופר כחיזוק. נחזור על הפעולה מספיק פעמים, עד שהכלב יתחיל להתיישב לצידנו מבלי שנצטרך לסייע לו בכך, בתגובה לפקודה "שב", נמשיך לעבוד איתו עד שגם כלב זה יגיע למצב של ישיבה אוטומטית בכל פעם שנעצור.
וכרגיל, ברגע שהכלב מגיע למצב שבו הוא מתיישב עצמאית ללא פקודת ה"שב" בעקביות ובהתמדה, בכל פעם שאנו עוצרים, יש לעבור לתרגל איתו את הישיבה ואת ה"רגלי" לסירוגין במקומות סואנים יותר ותמיד, תמיד לשמור איתו על "קשר עין".
זה הזמן ללמד את הכלב שהוא לא מתחיל ללכת ולא יוצא ממצב של "שב" לפני שהוא מקבל פקודה לכך; בין אם נשתמש במילה "רגלי" ובין אם נאמר לו "בוא". נתחיל בתוך הבית – אנו רוצים להוציא את כלבנו לטיול היומי, ניקח את הרצועה בידנו וניתן לו את הפקודה "שב". יש להרגיל את הכלב לשבת לפני שקושרים לו את הרצועה – כלב קופצני ומתלהב מקשה עלינו, מעצבן אותנו ובהרבה מקרים גורם לנו להפוך לחסרי סבלנות. מרגע שאנחנו מתרגזים והופכים חסרי סבלנות, אין ערך לשיעור עוד בטרם החל. הכלב נלחץ ומפסיק לקלוט מה דורשים ממנו ומנגד התסכול והכעס שלנו הולכים וגדלים, כך שחשוב ביותר שנשמור על קור רוח ומצב רוח טוב.
ברגע שהכלב מתיישב, נלטף אותו, נאמר לו כלב טוב תוך כדי שנקשור את הרצועה לקולר שלו. נתחיל ללכת איתו ב"רגלי" בתוך הבית בכיוון דלת היציאה. נעצור ממש לפני הדלת ונושיב את הכלב לצידנו. נוריד את יד שמאל לאורך הרצועה קרוב לקולר (בצורה הזו נשלוט בכלב שלא יוכל לזוז ממקומו), נושיט יד ימין ונפתח את הדלת, נעבור את פתח הדלת אך נוודא שהכלב נשאר בישיבה. עברנו את הפתח לצד השני, נקרא לכלב לבוא אלינו ונושיב אותו מצידה השני של הדלת, נסגור את הדלת וננעל אותה; כעת אנחנו מוכנים להתחיל ללכת, בין אם זה לרדת במדרגות (תמיד ב"רגלי") ובין אם זה לצאת לחצר לשביל היציאה לרחוב, נגיע לשער ונחזור על התרגיל מחדש כמו בתוך הבית. בכל שלב שהוא אם הכלב זז ממקומו בטרם קיבל הוראה לעשות כן, יש להחזירו למקומו המדויק, לתקן אותו ולהושיב אותו שוב.
גם ברחוב נקפיד על כך שהכלב יעצור ויתיישב בכל פעם שאנחנו נעצרים – לפני מעבר חצייה או ירידה ממדרכה באין מעבר חצייה, ליד הרכב שלנו לפני שנאפשר לו להיכנס פנימה ולנסוע איתנו לטיול, כאשר אנו פוגשים במכרים ברחוב ונעצרים לפטפוט קצר/ארוך. בכל מקרה כלבנו יתיישב וימתין בסבלנות להוראה שמאשרת לו להתחיל ללכת. במקרים רבים אנו שוכחים את עצמנו ומפגש אקראי עשוי להפוך לפגישה ארוכה. אם הכלב מתעייף מתנוחת ה"שב" ונשכב, אך לא זז ממקומו, זה בסדר גמור – אל תתקנו אותו. הירידה לשכיבה תשמש אותנו בהמשך לכשנגיע לפקודה "ארצה" ו"ארצה-השאר".
|
