|
בואו נעצור כאן לרגע ונעשה ספירה קצרה – הכלב יודע לבוא אלינו, ללכת איתנו עם רצועה רפויה וגם ללכת איתנו ברגלי, לשבת מולנו ולשכב.
כעת נלמד אותו לחזור למצב ישיבה משכיבה – הכלב שוכב בארצה ומסיים את הצ'ופר שלו. אנחנו נכרע ברך מולו, נושיט לו יד קמוצה עם צ'ופר קרוב מאוד לאפו ונרים את ידנו במשיכה איטית מעלה בקו ישר. נקפיד להשאיר את ידנו קרוב מאוד לאפו, על מנת לגרות אותו להתרומם. ברגע שהוא מתרומם למצב ישיבה – נעודד אותו מיד ב"כלב טוב" וצ'ופר.
במידה ומדובר בכלב שאיננו מגיב לצ'ופר, נאחז ברצועה במקום קרוב לקולר של הכלב ונמתח בעדינות את הרצועה כלפי מעלה ובאלכסון קל מעל לראשו וצווארו של הכלב. המתיחה ברצועה תוביל את הכלב להתרומם למצב ישיבה. ברגע שהכלב מתיישב נלטף אותו ונאמר לו בשמחה "כלב טוב".
נמשיך לתרגל על פי הסדר – "שב"; "ארצה"; "שב" במקומות שונים בתוך הבית ו/או בחצר ביתנו. בהדרגה עלינו להתחיל להשהות את מתן הצ'ופר ולאפשר לגור לשבת כמה שניות ולהגדיל את פרקי הזמן שבין ישיבה, לארצה, לישיבה – על מנת שנוכל ליצור הפרדה בין הפקודות השונות, אחרת הוא ילמד את הרוטינה ויתחיל לעבוד כמו רובוט. עלינו במקום זאת ללמד אותו לחכות לפקודה הבאה בטרם ישנה את התנוחה בה הוא נמצא.
חשוב מאוד להיות עקבי ולהקפיד על תרגולת יומיומית. עלינו להישאר ניטראליים מבחינה רגשית ולא להיכנס לתסכול בכל פעם שהתוצאות לא מגיעות "מספיק מהר". לא לצעוק, לא לגעור בו בכעס – זה לא התפקיד שלנו להפוך לרס"ר שלו, עלינו מוטל בפשטות ללמד אותו בסבלנות ובאהבה והוא יחזיר לנו בביצועים מלהיבים.
עלינו לתרגל איתו את כל הפקודות שהוא למד, בהדרגה להגדיל את מספר הפעמים שבהם הוא מבצע את הפקודות אותן למד מקודם, בטרם נצ'פר אותו על כך. בהדרגה יש להפוך את הצ'ופר למשהו שבא לסירוגין ולא בדפוס קבוע אלא בצורה משתנה וללמד אותו להמתין לצ'ופר ולבצע עוד פקודה ו/או שוב ושוב את אותה הפקודה בטרם יקבל את "הפרס".
כאשר נגיע למצב שהכלב מבצע את כל סט הפקודות – "שב" – "ארצה" – "שב" בקומבינציות שונות, נחזור ונדרוש ממנו לבצע את הפקודות תוך שמירה על "קשר עין" איתנו. חשוב להקפיד!
|
